פסק-דין בתיק ת"א 30811-03-10

מבוא

1.      לפניי תביעת התובע, יליד 6.1.57, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 9.10.07 (להלן:" התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

2.      אין מחלוקת בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק בלבד.

3.      פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע וחקירת אשתו הגברת וינרה פנחסוב (להלן:" הגברת פנסחוב"), בחנתי את תצהירי עדויותיהם הראשיות והתיעוד שהוגש ע"י הצדדים ובתום שמיעת הראיות שמעתי סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין.

4.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם נאמר אחרת.

דיון

הנכות הרפואית והתפקודית

מבוא

5.      התובע עלה לארץ בשנת 1990 עם בני משפחתו מאחת ממדינות חבר העמים. עוד בשנת 1990, כפי שעולה מדו"ח רציפות בעבודה מיום 16.8.11 של המל"ל, החל התובע את עבודתו כשכיר בפז חן תעשיות בע"מ. התובע התמיד בעבודה אצל אותה מעבידה כתכשיטן ומנקה תכשיטים מחודש אוקטובר 1990 ועד למחצית חודש אפריל 2007, עת פוטר מעבודתו. עבודה זו כרוכה בישיבה בלבד. שכרו הממוצע של התובע בחודשים ינואר- אפריל 2007, (לאחר ניכוי פיצויי הפיטורין), הסתכם ב- 5,893 ש"ח נטו לחודש - 6,989 ש"ח נכון למועד פסק הדין. סכום זה כולל תנאים סוציאליים, למעט הפרשות לקרן פנסיה שבה היה מבוטח התובע וכן פיצויי פיטורין. שכרו לשעה של התובע נכון לחודש אפריל 2007 היה 24.70 ש"ח נומינלי. (במאמר מוסגר יוער כי חישובי הנתבעת כפי שבוצעו, נ/3, הינם שגויים בכל הנוגע לשכר נטו).

6.      לאחר פיטוריו היה התובע מובטל במשך מספר חודשים ובתקופה זו למד נהיגה על מלגזה. במחצית חודש ספטמבר 2009 החל התובע לעבוד אצל מיכלי זהב בע"מ כנהג מלגזה וזאת עד לתאונה שארעה במהלך עבודתו, כשלושה שבועות לאחר שהחל בעבודתו. יאמר כי התובע קיבל שכר בהתאם לעבודתו בפועל ובהתחשב בחגי ישראל שנחוגו במהלך עבודתו זו. בחינת תלושי השכר לחודשים ספטמבר- אוקטובר מעלה כי התובע עבד סה"כ 14 ימים וכי שכרו לשעה הועמד על סך של 24 ש"ח. בגין עבודתו זו השתכר סך כולל של 3,066 ש"ח. לו היה התובע עובד חודש עבודה מלא של 24 ימי עבודה הוא אמור היה להשתכר סך של 5,256 ש"ח לחודש. סכום זה, בלא להביא בחשבון תשלומים בגין תנאים סוציאליים, לרבות הפרשה לקרן פנסיה, הבראה, ביגוד, חופשה שנתית ופיצויי פיטורין, בשערוך למועד פסק הדין מסתכם ב- 6,057 ש"ח.

התובע לא שב לעבודתו אצל מעבידתו זו.

7.      כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בעיקר בפרק ירך ימין וכן פגיעה קלה בראשו. ממקום התאונה הועבר התובע למחלקה האורטופדית בביה"ח אסף הרופא. במהלך האשפוז אובחנו חבלה ושבר בפרק ירך ימין. ביום 11.10.07 בוצע קיבוע של השבר ע"י מסמר תוך לשדי. התובע שוחרר מביה"ח ביום 15.10.07 עם הוראות להמשך טיפול במסגרת שיקומית.

8.      מבית החולים אסף הרופא הועבר התובע להמשך שיקום בביה"ח שמואל הרופא בו אושפז עד ליום 8.11.07. התובע שוחרר עם הוראות להמשך טיפול רפואי, לרבות טיפולי פיזיותרפיה.

9.      התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל. ועדה רפואית מיום 12.2.08 קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 40%, מתום תקופת דמי הפגיעה ועד ליום 31.7.08. בבדיקה נמצא, בין היתר, כי תנועות פרק הירך מוגבלות באופן משמעותי עקב כאבים וכן ירידה בתחושה בקדמת ירך ימין.

בגין תקופה זו הוכר התובע ע"י המל"ל כנכה נזקק.

10. ביום 1.9.08 נבדק התובע ע"י ועדה רפואית במל"ל אשר קבעה כי נותרה לו נכות לצמיתות בשיעור של 20% לפי סעיף 48 (1) (ו) ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן:" התקנות"), עקב הגבלות בהטיה, קירוב וסיבוב של פרק הירך הימני. הועדה מצאה כאמור מגבלות תנועה, וכן דלדול שרירים מסוים. בפני הועדה התלונן התובע כי " לא יכול ללכת הרבה. לאחר הליכה ממושכת מרגיש הרגשה כמו של חשמל ברגל ימין.... " (עמוד 2 לדו"ח הועדה).

11. ביום 17.12.08 החל התובע לעבוד בחברת חגית גורלי בע"מ שעסקה בליטוש תכשיטים, שם עבד עד לחודש מאי 2010, מועד בו פוטר, לטענתו, עקב קשיים להם נקלעה החברה ובעטיים פוטרו חלק מהעובדים. יאמר כי עבודה בתכשיטנות אינה עבודה פיזית, אלא עבודה המתבצעת בישיבה. בעבודתו זו השתכר בשנת 2009 בממוצע סך של 6,605 ש"ח נטו לחודש נומינלי ובשערוך למועד פסק הדין - 7,199 ש"ח נטו. סכום זה כולל תנאים סוציאליים, אך לא כולל הפרשות לקרן פנסיה בה בוטח ופיצויי פיטורין.

12. בחודש מאי 2010 החל התובע לעבוד כתכשיטן בחברת תמיר צורמן בע"מ, שם הינו מתמיד לעבוד נכון למועד פסק הדין. בעבודתו זו השתכר התובע בשנת 2010 בממוצע סך של 5,379 ש"ח נטו לחודש נומינלי ובשערוך למועד פסק הדין- 5,537 ש"ח. בנוסף מבוטח התובע בקרן פנסיה, כפי שעולה מתלושי השכר.

13. מהנתונים שלעיל עולה כי עיסוקו של התובע, כמעט בכל שנות עבודתו מאז עלייתו לארץ, הינו בתחום התכשיטנות. במהלך חקירתו הנגדית טען כי עבודתו בפז חן תעשיות בע"מ, ממנה פוטר בחודש אפריל 2007, הופסקה עקב סגירת המפעל והעברת העבודות לירדן בשל עלות השכר הנמוכה במדינה זו.